בפרק זה מוצג רקע בנושאים שונים: המגוון הביולוגי של ישראל, תוכניות ניטור הפועלות בארץ, איומים מרכזיים על המגוון הביולוגי, מינים בסכנת הכחדה, הערכות סיכון לקבוצות מינים שונות ומינים פולשים.

פרק זה מציג את שיטות המחקר ששימשו במסגרת התוכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי: שאלות הניטור, מערך הניטור, איסוף הנתונים, עיבוד הנתונים, ניתוח הנתונים ותהליך המיפוי.

לפירוט נוסף ומורחב של שיטות המחקר וכלי המחקר ששימשו להכנת הדו"ח, יש לפנות לדו"חות הטכניים המשויכים לדו"ח זה, באתר המארג.

הממצאים העיקריים

• בישראל 88 מיני זוחלים. בימים אלה מתבצעת הערכה מחודשת לסיכוני ההכחדה של כלל מיני הזוחלים בישראל.
• חלה ירידה של 58% בשפע הפרטים של הזוחלים ביחידת 'חולות מערב הנגב' ושל 48% בשפע הפרטים ביחידת 'מישורי הלס בצפון הנגב'. ייתכן כי הירידה בשפע הפרטים בשתי היחידות המדבריות הללו נובעת ממגמה של התחממות והתייבשות שמתרחשת זה תקופה ארוכה. לא נמצא שינוי מובהק בשפע הפרטים בשלוש יחידות הניטור האחרות.
• בעשורים האחרונים חלה עלייה במספר קיני צב הים הירוק וצב הים החום המאותרים בספירות בחופים, וניכר כי מאמצי הגנה ותוכניות השבה של צבי הים מניבים פרי.
• בישראל התבססו ארבעה מיני זוחלים פולשים.
• גורמי האיום המרכזיים על הזוחלים בישראל הם אובדן בתי גידול והשפעות שוליים, בהן מינים פולשים ומתפרצים.

הממצאים העיקריים

• בישראל 98 מיני יונקים, מהם 61 מינים (62%) בסכנת הכחדה.
• מתוך כלל המינים שנצפו במסגרת הניטור, נערכו ניתוחים על עשרה מיני יונקים בינוניים וגדולים, ומהם שפע הפרטים של שישה נמצא במגמת עלייה – ארנבת השדה (ברמה הארצית), דורבן הודי (ביחידות הניטור הים תיכוניות) וזאב אפור, תן זהוב, שועל מצוי וצבי הנגב (ביחידות הניטור המדבריות).
• מרבית המינים שנצפתה בהם עלייה הם מלווי אדם, המנצלים היטב זמינות של משאבים שמקורם באדם, כמו מים, מזון ומחסה. אוכלוסיות המינים האלה משגשגות ככל שזמינות המשאבים עולה.
• העלייה בשפע הפרטים של כלביים בחבל המדברי נובעת מעלייה בזמינות מזון שמקורו בפסולת ובחקלאות, ומושפעת מדינמיקה של דחיקה תחרותית המתקיימת בין המינים האלה: באזורים שיש בהם נוכחות מוגברת של זאבים – ישנם מעט תנים, ובנוכחות מוגברת של תנים – נדחקים השועלים.
• מנתוני הספירות עולה כי בטווח 20 השנים האחרונות ישנה מגמת עלייה בשפע הפרטים של הפרסתנים צבי ישראלי, צבי הנגב, צבי שיטים ויעל נובי. מגמה משותפת זו נובעת ממאמצי הגנה משמעותיים על המינים ובית גידולם, ובייחוד על צבי השיטים שעמד על סף הכחדה. מנגד, סקרי נוכחות מצביעים על צמצום אזור התפוצה של הלוטרה בישראל ב-20 השנים האחרונות.
• בישראל מוכרים שני מיני יונקים פולשים.
• גורמי האיום המרכזיים על היונקים בישראל הם אובדן בתי גידול, קיטוע ודריסות.

הממצאים העיקריים

• בישראל מקננים 226 מיני עופות (מתוך כ-550 מינים), מתוכם 65 מינים (29%) בסכנת הכחדה ובהם 21 מינים בסכנת הכחדה חמורה.
• בתקופת הניטור חלה ירידה של 17% בשפע הפרטים הכולל של העופות בישראל, קצב המהיר פי ארבעה מזה שבאירופה.
• מנתוני המארג עולה כי חלה ירידה בשפע הפרטים של ירגזי מצוי, שחרור, תור מצוי וצוצלת.
• מינים מלווי אדם מציגים את הירידה המשמעותית ביותר בשפע הפרטים בקרב העופות, בעוד ששפע הפרטים של המין הפולש מיינה מצויה עלה ב-585%. מחקרים שונים מצביעים על טריפה ודחיקה תחרותית של מיני עופות על ידי המיינה, ומגמת ההתפשטות שלה מעבר ליישובים אל השטחים הפתוחים מהווה איום מתגבר על מינים נוספים.
• בספירות רט"ג נצפתה ירידה במספר התחלות הקינון של נשר מקראי ב-21 שנים.
• ברמת יחידות הניטור נצפתה ירידה בשפע הפרטים של מינים נוספים – פשוש, עפרוני מצויץ, דרור הבית ותור צווארון.
• השפעות שוליים של יישובים וחקלאות זולגות אל השטחים הטבעיים ומשפיעות לרעה על מיני עופות רבים.
• בישראל התבססו תשעה מיני עופות פולשים, וחמישה מינים זרים נוספים נמצאים בשלבי התבססות.
• גורמי האיום המרכזיים על העופות בישראל הם אובדן בתי גידול, התפשטות מינים פולשים, התנגשות בקווי מתח, התחשמלות והרעלות.

הממצאים העיקריים

• בישראל כ-2,700 מיני צמחי בר, מתוכם 405 מינים (15%) בסכנת הכחדה ובהם 64 מינים בסכנת הכחדה חמורה.
• בחבל הים תיכוני חלה עלייה של 36% בממוצע במדד הצומח (NDVI) המייצג צפיפות וחיוניות של הצומח בארבעת העשורים האחרונים. ממצא זה מעיד על תהליך התאוששות של הצומח המעוצה מתקופות ארוכות של דיכוי בְּצוּרַת לחצי כריתה ורעייה אינטנסיביים. אף על פי כן, בהיעדר גורמי דילול, בייחוד בחורש, הצטופפות יתר של עצים ומטפסים צפויה להוביל לצמצום המגוון הביולוגי. בתקופה זו לא נמצא שינוי מובהק במדד הצומח בחבל המדברי.
• בישראל התבססו 61 מיני צמחים פולשים, 127 מינים זרים נוספים נמצאו בשטחים טבעיים ו-12 מתוכם בעלי פוטנציאל פלישה גבוה.
• גורמי האיום המרכזיים על הצמחים בישראל הם אובדן וקיטוע בתי גידול, השפעות שוליים (בייחוד ממקורות חקלאיים), מינים פולשים ושינוי האקלים.
• התפשטות צומח מקומי ומיני צמחים פולשים גרמה לאובדן רוב בית הגידול החולי שאפיין בעבר את חולות מישור החוף, כך שפחות מ-4% (5.2 קמ"ר) מהשטח הטבעי שנותר הוא דיונות פעילות ללא צומח – בית גידול של מינים ייחודיים רבים.

הממצאים העיקריים

• מיני העופות האופייניים לבתה, אשר מוגדרים גם כמינים בסכנת הכחדה, נצפו כמעט רק בשטחי הלס הטבעי.
• עלייה של 106% בשפע הפרטים של  מיינה מצויה, מין פולש, בשמונה שנים (2012–2020).
• ירידה של 70% בשפע הפרטים של תור צווארון בשמונה שנים (2012–2020).
• ירידה של 48% בשפע הפרטים של הזוחלים בשש שנים (2014–2020).

הממצאים העיקריים

• עלייה של 34% במדד הצומח (NDVI) בארבעת העשורים האחרונים (1984–2022).
• ירידה של 44% בשפע הפרטים של העופות בשש שנים (2014–2020).
• ירידה בשפע הפרטים של עופות ממינים אופייניים לבתה, בממוצע על פני שש שנים (2014–2020).
• עלייה בשפע הפרטים של שועל מצוי, מין מתפרץ, בשמונה שנים (2014–2022).

הממצאים העיקריים

• עלייה של 101% בשפע הפרטים של כלל העופות במרחק מהמטעים בשמונה שנים (2012–2020).
• עלייה בשפע הפרטים במיני עופות מלווי אדם בשמונה שנים (2012–2020).
• ירידה של 78% בשפע הפרטים של תור מצוי בשמונה שנים (2012–2020).
• עלייה בשפע הפרטים של זאב אפור בשמונה שנים (2014–2022).

הממצאים העיקריים

• עלייה במדד הצומח (NDVI) ב-38% באזורי החורש הגשום וב-25% באזורי החורש היבש בארבעת העשורים האחרונים (1984–2022).
• עלייה של 461% בשפע הפרטים של חוגלת סלעים בתשע שנים (2012–2021).
• עלייה של 281% בשפע הפרטים של מיינה מצויה, מין פולש, בתשע שנים (2012–2021).
• ירידה של 74% ושל 54% בשפע הפרטים של תור מצוי ושל פשוש, מינים מלווי אדם, בתשע שנים (2012–2021).

הממצאים העיקריים

• עלייה של 38% במדד הצומח (NDVI) בארבעת העשורים האחרונים (1984–2022).
• ירידה של 90% בשפע הפרטים של תור מצוי בשבע שנים (2014–2021).
• ירידה בשפע הפרטים של תן זהוב, מין מתפרץ, ביערות הכרמל בשמונה שנים (2013–2021).
• עלייה בשפע הפרטים של חזיר בר בהרי יהודה בשמונה שנים (2013–2021).