הפוסט המגוון הביולוגי בישראל הופיע לראשונה ב-המארג.

המגוון הביולוגי הוא כלל צורות החיים המצויות על פני כדור הארץ. קיומם של כל היצורים החיים, כולל האדם, תלוי בתפקודן התקין ובר-הקיימא של הסביבה הטבעית ושל המערכות האקולוגיות שהם חיים בהן. תהליכים רבים, ובראשם התדרדרות ואובדן של בתי גידול לטובת פיתוח, כמו גם חדירה של מינים פולשים, שינוי האקלים, זיהום (כימי, אור ורעש) ועוד, גורמים לירידה בתפוצה ובשכיחות של מינים רבים. בישראל, מהמדינות הצפופות בעולם, הפיתוח המואץ מוביל לצמצום השטחים הפתוחים ולהתדרדרות באיכות השטחים הטבעיים, ועקב כך לפגיעה ישירה ועקיפה במגוון הביולוגי המקומי. לשם שמירה וניהול של מערכות טבעיות מתפקדות נדרשים מעקב ותיעוד רצוף של השינויים האקולוגיים המתרחשים לאורך זמן. זהו ניטור אקולוגי – מעקב ארוך טווח אחרי מצב המערכות האקולוגיות והמינים המצויים בהן באמצעות אינדיקטורים המסייעים לזיהוי יעיל של השינויים.

המארג מוביל את תוכנית הניטור הלאומית למגוון ביולוגי במטרה לזהות שינויים משמעותיים במגוון הביולוגי בישראל – ומתוך כך להבין את מצבן של המערכות האקולוגיות השונות בארץ ואת השפעת האדם עליהן. מאז שנת 2012 משתתפים בתוכנית צוותי מחקר הסוקרים את מגוון הצומח ובעלי החיים ביחידות אקולוגיות שונות בישראל. באמצעות הנתונים שנאספים המארג בוחן את ההשפעה של תהליכים ואיומים שונים על המגוון הביולוגי ועל תפקוד המערכות האקולוגיות. 

כיצד מתבצע הניטור?

תוכנית הניטור מתייחסת לתשע יחידות אקולוגיות שונות בישראל: חורש ים תיכוני, בתות בני שיח ובתות עשבוניות, חולות מישור החוף, ספר המדבר, הר הנגב, הדרום הצחיח, יער מחטני נטוע, מישורי הלס בצפון הנגב וחולות מערב הנגב. עבור כל אחת מהיחידות הגדיר צוות מומחים את התהליכים והאיומים המשמעותיים ביותר הפועלים בה. תהליכים אלו מנוטרים, ככל האפשר, באמצעות מעקב אחר קבוצת סמנים ביולוגיים, שהעיקריים בהם הם צמחים, יונקים, עופות, פרוקי רגליים וזוחלים. הצומח מנוטר באמצעות בוטנאים מיומנים, רחפנים ולוויינים. פרוקי הרגליים, הזוחלים והעופות מנוטרים בסקרי שטח על-ידי מומחים, וניטור היונקים מתבצע באמצעות מצלמות תנועה הממוקמות בחלקות נבחרות. רוב חלקות הניטור מצויות במרחקים שונים מיישובים ומשטחי חקלאות, וכך נבחנת לאורך זמן השפעת ההפרעות האנושיות על מדדים אקולוגיים שונים בהשוואה לחלקות ביקורת מרוחקות.

ממצאי תוכנית הניטור מפורסמים מידי שנה בדו"ח מקיף אודות מצב הטבע בישראל, וזאת במטרה לספק למקבלי ההחלטות בנוגע לשטחים הפתוחים בישראל תמונת מצב עדכנית ומהימנה של מצב הטבע בישראל. בכל דוח ניתן דגש על היבטים מסוימים שזוכים להתייחסות מעמיקה.

ממצאים עיקריים 

ד"ר רון חן, האקולוג הכמותי של המארג, מספר על ניטור הצומח: "לניטור הצומח המעוצה חשיבות רבה, היות שאופיו מכתיב את הרכב המגוון הביולוגי של בעלי החיים ושל הצומח העשבוני בבית הגידול. "

ממצאי תוכנית הניטור מעידים על השפעות שונות של יישובים ושטחי חקלאות על מגוון היונקים והעופות, ורון מרחיב: "עקבנו באמצעות מצלמות שביל אחרי יונקים סמוך ליישובים והרחק מהם, וראינו שמינים שונים מתאפיינים בדפוסי פעילות שונים. חלק מהמינים מעדיפים את הקִרבה לבני האדם, וככל הנראה יש תרומה משמעותית של פעילות אנושית להתפשטות ולהתחזקות של מינים ים תיכוניים במדבר (דוגמת תן זהוב ושועל מצוי). לעומתם, מינים אחרים (כגון צבי ישראלי וצבוע מפוספס) נצפים בעיקר הרחק מיישובים. המשך מגמת הצמצום של השטחים הטבעיים הרחוקים מיישובים מקטינה את השטח המועדף על ידי מינים אלה".

גם בניטור העופות נמצאה השפעה ליישובי האדם: "באתרי הניטור המדבריים ראינו שישנו הבדל משמעותי בין האתרים הסמוכים ליישובים והאתרים המרוחקים מהם. באתרים הסמוכים נמצאו מינים מלווי אדם, ואילו באתרים המרוחקים נצפו מינים שונים המעדיפים סביבה מדברית נטולת השפעה אנושית. לעומת זאת, באזור הים תיכוני ההבדלים בין אתרים שקרובים לסביבה האנושית ואתרים שרחוקים ממנה היו משמעותיים פחות".

לסיכום, מוסיף רון: "לפעילות האנושית במרחב יש השפעה על השינוי בנוף הצומח ועל מגוון המינים. המשך תוכנית הניטור בשנים הבאות יעמיק וירחיב את הבנתנו לגבי התהליכים שעוברות המערכות האקולוגיות בישראל, והיא תשמש כלי משמעותי להתמודדות עם אתגרי העתיד בשמירה על המגוון הביולוגי בישראל". ממצאי תוכנית הניטור מוצגים גם בדו"חות מצב הטבע של המארג.

הפוסט תוכנית הניטור הלאומית הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט מפות בתי גידול לחים 2014 הופיע לראשונה ב-המארג.

דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי

תקציר

דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי מבוסס ברובו על סיכום עשר שנות תוכנית הניטור היבשתית הלאומית. במסגרת התוכנית נפרס מערך ניטור של כ-900 חלקות דגימה בתשע יחידות ניטור המייצגות בתי גידול שונים בישראל. ביחידות הניטור השונות נדגמו צמחים, פרוקי רגליים, זוחלים, עופות ויונקים בקרבה ליישובים או לשטחים חקלאיים והרחק מהם (ביחידות השונות נדגמו קבוצות שונות).

שאלות הניטור המרכזיות מתייחסות לשינויים עיתיים במגוון הביולוגי בתקופת הניטור ולהשפעות יישובים וחקלאות על המערכות האקולוגיות. ניתוח הנתונים התמקד בעיקר במדדי מגוון שונים ובהרכב המינים. כמו כן, הדו"ח מרכז ממצאים ממקורות נוספים: ספירות חיות בר של רשות הטבע והגנים, ניטורים לאומיים בנחלים, בכינרת, בים התיכון ובים סוף, ותוכנית ניטור הפרפרים הלאומית שהיא תוכנית מדע אזרחי. ריכוז הנתונים ועיבודם, הצגת תוצאות הניתוחים וכן הדיונים בממצאים בדו"ח זה מעניקים מבט מקיף על מצב הטבע בישראל.

הממצאים העיקריים

ירידה בשפע של מינים רבים בישראל – התמעטות העופות והפרפרים משקפת תמונת מצב רחבה של התדרדרות במצב המגוון הביולוגי בישראל בעשור האחרון. מגמה זו מצטרפת לירידה בשפע הפרטים שזוהתה בשתי הקבוצות האלה גם באזורים אחרים בעולם, אולם קצב הירידה בישראל כפי שנמדד בדו"ח זה גבוה משמעותית. הירידה בשפע הפרטים נגרמת משילוב השפעות של שינויים סביבתיים הפוגעים באופן ישיר ועקיף בשתי הקבוצות. מעבר לכך, מצבה של כל אחת מהקבוצות משפיע על מצב הקבוצה השנייה ועל כלל המערכת האקולוגית היבשתית.

איומים על הטבע בישראל – האיומים על המגוון הביולוגי בישראל אינם שונים באופן מהותי מאלה שברוב מדינות העולם, אך עוצמתם וקצב השפעתם לרוב גדולים יותר. צפיפות האוכלוסייה וקצב גידולה, קצב הפיתוח ומאפייניו, גודלה המצומצם של ישראל וסדרי העדיפויות התכנוניים יוצרים לחצי סביבה עצומים על המגוון הביולוגי. מעבר לכך, מיקומה של ישראל במזרח אגן הים התיכון, אזור המושפע במיוחד משינוי האקלים, מוסיף חזית איום רחבה המחלישה את המערכות האקולוגיות.

השפעות שוליים – יישובים וחקלאות נמצאו כגורם מרכזי הפוגע במגוון הביולוגי בישראל, בייחוד בחבל הים תיכוני. הפגיעה נגרמת באופן ישיר, באובדן בית הגידול בעת התמרת השטח הטבעי, ובאופן עקיף כמקור להשפעות שוליים נרחבות הפוגעות במגוון הביולוגי בשטחים הטבעיים הסמוכים ליישובים ולשטחי החקלאות ומחלישות אותו. השפעות השוליים כוללות זליגות של זיהומים (חומרי הדברה, שפכים ופסולת, אור, רעש) והתפשטות של מינים מתפרצים, פולשים ומתפראים מתוך היישובים ושטחי החקלאות אל השטחים הטבעיים. מינים מלווי אדם, בהם מינים מתפרצים ופולשים, משגשגים בזכות שפע המשאבים שמזמנים להם יישובים ושטחי חקלאות, ומשנים, בטריפה ובתחרות, את הרכב המינים בשטח הטבעי. המשמעות היא שבפועל, תחום ההשפעה השלילי של שטחי חקלאות ויישובים על המגוון הביולוגי בישראל חורג בהרבה מעבר לגבולותיהם, והם פוגעים משמעותית בתפקודיות המסדרונות האקולוגיים.

ניטור המגוון הביולוגי, ניהול וממשק – הממצאים העולים מניטור המערכות האקולוגיות נועדו לשמש מנהלי שטח, מתכננים ומקבלי החלטות ולעזור להם לגבש מדיניות וממשקים לניהול מושכל ובר-קיימא של המערכות האקולוגיות בישראל. מאמצי הגנה, שיקום והשבה הובילו להצלחות משמעותיות בשימור מיני הפרסתנים בישראל ולשגשוגם. ניהול שטחים מוגנים בשמורות טבע וביערות, שמירה על מסדרונות אקולוגיים ויישום ממשקים מקומיים כדוגמת סניטציה, מצמצמים את השפעת הפיתוח על המערכות הטבעיות ותורמים לשמירה על המגוון הביולוגי. המאמצים האלה עומדים אל מול התרחבות יישובים, שטחי חקלאות ותשתיות, המלווה בהתפשטות מינים פולשים לשטחים טבעיים מחד גיסא והתרגלות חלק ממיני הבר לסביבות מפותחות מאידך גיסא. הניטור ארוך הטווח הכרחי להבנת ההשלכות של הפיתוח ושל תוצאות מאמצי ההגנה על הטבע בישראל.

הפוסט דו"ח מצב הטבע 2023 – כרך המגוון הביולוגי הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט מתודולוגיה הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט שער א – פרק יונקים הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט שער א – פרק עופות הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט שער א – פרק צומח הופיע לראשונה ב-המארג.

איומים ותהליכים מרכזיים שנבחנו ביחידת הניטור

• שינויים במגוון הביולוגי לאורך תקופת הניטור.
• שינויים והבדלים במגוון הביולוגי בשימושי קרקע שונים – 'לס טבעי', 'קציר נגר' ו'חקלאות מסורתית'.

שימושי הקרקע

לס טבעי: שטחים אלה מאפיינים את הנגב הצפוני. כיום הם אינם נתונים כמעט להשפעת אדם, למעט רעיית צאן אקסטנסיבית. השטחים הללו מייצגים את המצב ה"טבעי" אחרי אלפי שנות פעילות אדם מסורתית שאופיינה ברעייה, בקישוש צומח מעוצה ובחריש רדוד. חלקו היחסי של הלס הטבעי ביחידה קטן יחסית.

קציר נגר: שטחי לס בצפון הנגב שהקרן הקימת לישראל הקימה בהם בעשורים האחרונים מערכות לוויסות ולאצירה של מי נגר על גבי מדרונות ובערוצי נחלים. במדרונות הוקמו סוללות עפר בניצב לכיוון הערוץ (שׁיח'ים), בוצע חריש, ניטעו עצים, ובערוצים הוקמו לימָנים באמצעות סוללות עפר
ונטיעות. במרבית האתרים ניטעו מיני עצי שיטים זרים, איקליפטוסים ועצי ינבוט זרים, שחלק מהם הפכו לפולשים.

חקלאות מסורתית: שטחי החקלאות במערך הניטור הם שטחי חקלאות בעל אקסטנסיביים, המאפיינים את חקלאות הפזורה הבדואית. חקלאות זו מתבססת על חריש רדוד ועל זריעת גידולים עונתיים תלויי גשם, בעיקר שעורה. בשדות אלה מתקיימת חברת צומח ייחודית.

הפוסט שער ב – מישורי הלס בצפון הנגב הופיע לראשונה ב-המארג.