הדו“ח היא ליצור בסיס מדעי לגיבוש אסטרטגיות וממשקים לניהול מושכל ובר-קיימא של שטחים פתוחים ומשאבי טבע בישראל.

• רשימה 1
• רישמה 2

1. רשימה 2
2. רשיהמ 3

תכסית והתמרת שטחים פתוחים

שינויים בכיסוי הצומח המעוצה

שטחים חקלאיים, השטחים הפתוחים בישראל תופסים 19%-עם כ מכלל שטח הארץ. קצב ההתמרה משטחים פתוחים לשטחים 86%כ- השנים 20 הוא הגבוה ביותר ב-2017–2014מבונים בין השנים קמ“ר של שטחים פתוחים לטובת 55האחרונות. בשנים אלה הותמרו כ- קמ“ר של שטחים טבעיים ומיוערים לטובת שטחי 52שטחים בנויים, וכ- חקלאות. מרבית השטחים הבנויים ושטחי החקלאות בישראל נמצאים מקו באר שבע צפונה, ושיעור התמרת השטחים הפתוחים באזור זה גבוה פי ארבעה לעומת השטח דרומה מקו באר שבע. לפיתוח של תשתיות ויישובים יש, מלבד גריעה ישירה של שטחים פתוחים, גם היבט של קיטוע בתי גידול ומערכות אקולוגיות, והגברת השפעות השוליים על השטחים הטבעיים הסמוכים להם. מאז שנת עלה היקפם של שמורות טבע וגנים לאומיים שנמצאים באחריות 2015 בהתאמה. 6% ו-5רשות הטבע והגנים הלאומיים (רט“ג) בהיקף של % עם זאת, קיומן של כל המערכות האקולוגיות בנות-הקיימא תלוי גם שמירה על רצף של בגודלן ובקישוריות למערכות טבעיות שכנות. שטחים פתוחים, המייצגים מגוון מערכות אקולוגיות ובתי גידול בהיקף שטח משמעותי, היא אתגר שמירת הטבע המרכזי במדינת ישראל, בהווה ובעתיד

שינויים בכיסוי הצומח המעוצה

ין השנים בשנים אלה, נצפתה עלייה מתונה בכיסוי הצומח המעוצה ברוב אזורי החורש הים תיכוני בישראל. הצומח המעוצה הוא בסיס בית הגידול במרבית המערכות האקולוגיות היבשתיות, ויכול לשמש סמן להשפעות ארוכות-טווח, בין היתר כאלה הנובעות משינוי האקלים. ההנחה היא שלאורך זמן, התחממות והתייבשות אזורית יקבלו ביטוי בשינויים יש להמשיך ולבחון אם בצפיפות חברת הצומח המעוצה ובהרכבה. השינויים הנצפים בצפיפות הצומח המעוצה מציגים מגמה יציבה, שרפות ועד כמה עמיד הצומח המעוצה בישראל לשינוי האקלים. הן גורם המשנה בצורה קיצונית ומהירה את מצבו של בית הגידול.

התחזית היא שהתייבשות אזורית, שינויים במשטר הגשמים, ועלייה בפעילות נופש ופנאי יביאו לעלייה במספר השרפות. בדומה לדיווח שרפות חוזרות ונשנות באותו , נמצא כי 2016בדו“ח מצב הטבע השטח מאיטות באופן משמעותי את התחדשות הצומח המעוצה, וכי שכיחות השרפות החוזרות בשטחי אש של צה“ל גבוהה. מגוון מינים מגוון המינים הוא מרכיב משמעותי בבריאות ובתפקוד של מערכות אקולוגיות. מיקומה הגיאוגרפי של ישראל מאפשר קיום של מערכות אקולוגיות ובתי גידול שונים, התומכים במגוון מינים גבוה. במסגרת תוכנית הניטור הלאומית נבחנת השפעתם של מוקדי פעילות אנושית (יישובים, תשתיות וחקלאות) על הצומח המעוצה, היונקים, העופות והזוחלים במערכות אקולוגיות מרכזיות בכל הארץ. במסגרת תוכנית הניטור נצפתה התפשטות של מספר יונקים מלווי אדם – שועל מצוי, תן זהוב ודורבן – מהאזור הים תיכוני לאזורים מדבריים בדרום הארץ. המינים הללו לא התקיימו באופן טבעי באזורי המדבר או שאוכלוסיותיהם שם היו קטנות. מינים אלה ואחרים, כגון גירית מצויה, נמייה מצויה וחתול הבית, נצפו בכל הארץ בקרבת מוקדי פעילות אנושית. לעומתם, מינים הרגישים לפעילות אדם, כגון צבי ארץ-ישראלי וצבוע מפוספס, נצפו בעיקר בשטחים רחוקים ממוקדי הפעילות האנושית. עוד נמצא כי כמחצית ממיני העופות שנצפו במסגרת הניטור, היו ייחודיים אך ורק לשטחים קרובים או רחוקים מפעילות אנושית. מינים מקומיים ומתמחים, כדוגמת שרקרק גמדי, קטה גדולה, דרור ספרדי ופפיון ההרים, נצפו בעיקר רחוק ממוקדים אלה.

המיינה המצויה, מין פולש אגרסיבי שנמצא עדיין בתהליכי התפשטות בישראל, נצפה לראשונה במסגרת תוכנית הניטור קרוב ליישובים ולחקלאות באזורי מדבר בדרום הארץ. אחוז המינים שנמצאו גם בשטחים קרובים וגם בשטחים רחוקים היה גבוה יותר בצפון לעומת הדרום, דבר המצביע על כך כי בדרום הארץ קיימים עדיין שטחים נרחבים המושפעים פחות מפעילות שוב מודגשת חשיבות השמירה אנושית, לעומת המרחב הצפוני הצפוף. על רצף שטחים פתוחים תומכי מגוון מינים מקומי, וחשיבותו של פיתוח בר-קיימא שיפגע באופן מינימלי ברצף השט

הפוסט הפרק הראשון הופיע לראשונה ב-המארג.

בישראל, בגלל השטח הקטן יחסית ולחצי הפיתוח הגדולים, לאימוץ גישת השמ"א יש פוטנציאל בתרומה לשמירה על המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים. לשם מטרה זו וביוזמת המשרד להגנת הסביבה הוביל המארג, בשיתוף גופי שמירת הטבע ואנשי מחקר רבים, פרויקט בשם "מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – ההערכה הלאומית". הפרויקט מנתח ומעריך באופן מקיף את תועלות המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי לאדם ולחברה בישראל. את הפרויקט הובילו פרופ' אוריאל ספריאל ופרופ' ערן פייטלסון, ד"ר אלון לוטן, ד"ר עמנואל כהן-שחם ושירה גרוסברד.

שירה גרוסברד, עורכת הדו"חות המסכמים את ממצאי הפרויקט, מתארת את תהליך העבודה השאפתני: "במסגרת העבודה השתתפו יותר מ-200 מומחים, אנשי מקצוע וסוקרים, שניתחו והעריכו את הידע המדעי העדכני על התועלות שהמערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי בהן מספקים לתושבי ישראל. הארץ חולקה לשש מערכות אקולוגיות, והוגדרו השירותים העיקריים שכל מערכת מספקת. סקרנו מהן תועלות השירות, מה ממדי הפקתן ותרומתן הבריאותית, הכלכלית והחברתית, ומיהו המגזר בחברה הישראלית שנהנה מכל אחת מהן. נוסף על כך, ניתחנו את המגמות בעשורים האחרונים ואיתרנו את הגורמים לשינויים, בחנו את תגובות החברה והממשל לשינויים באספקת השירותים, ולבסוף הצגנו תובנות והמלצות ליישום הגישה בישראל".

בדו"ח מבט-העל של הפרויקט מוצגים ממצאיו המשמעותיים: לרוב שירותי המערכת בישראל אין כל תחליף, והמגוון הביולוגי הייחודי והעשיר של ישראל הוא הבסיס לאספקתם. מצב המגוון הביולוגי בישראל מתדרדר בשל פעילות האדם, כדוגמת שינויים בשימושי קרקע והתמרת שטחים טבעיים לשטחים בנויים. גורמים אלו מאיימים על המשך אספקת שירותי המערכת לתושבי מדינת ישראל ולדורות הבאים.

"אחת ממטרות הפרויקט", מסביר פרופ' אוריאל ספריאל, "הייתה להציג את המשמעות והעלות המלאה של הפיתוח על חשבון השטח הפתוח והמגוון הביולוגי. העלות לעומת התועלת של פרויקט בנייה לא מתמצית בעלויות החומרים והפיתוח, אלא גם במחיר הפסד תועלות השירותים שסופקו באמצעות המגוון הביולוגי של השטח הפתוח שאבד. שירותי הוויסות, למשל, אינם מוכרים כמעט לציבור ולמקבלי ההחלטות, ובפרויקט זה אנחנו מדגישים את חשיבותם הקיומית. לצערנו, שירותי הוויסות בישראל נמצאים במגמת ירידה – האבקת גידולים, ויסות מחלות ומזיקים, ויסות אסונות טבע ואירועי קיצון וויסות איכות המים, כל השירותים הללו פוחתים עקב ההתדרדרות במצב המגוון הביולוגי".     

דו"ח מבט-העל של הפרויקט מציג תובנות והמלצות ליישום הגישה ברמת החקיקה, התכנון והאכיפה. סקירת הדו"ח מעלה מספר תובנות מדאיגות: אומנם ישנה בישראל חקיקה שמטרתה להגן על המערכות האקולוגיות, אך היא אינה מטפלת בצורה מספקת בגורמי האיום על מערכות אלו. עם זאת, ישנו פוטנציאל לשימור שירותי המערכת האקולוגית בישראל באמצעות תכנון סביבתי, היות שמרבית המקרקעין מצויים בבעלות המדינה. לסיכום, ממצאי הדו"ח מהווים בסיס ידע חשוב וכלי ראשון מסוגו למנהלים ולמעצבי מדיניות להטמיע את ערכם של שירותי המערכת האקולוגית ושל המגוון הביולוגי המעורב באספקתם, בתהליכי קבלת החלטות בתחומי התכנון, הניהול והממשק של השטחים הפתוחים בישראל.

מהם שירותי המערכת האקולוגית?

מערכת אקולוגית היא כלל הצמחים, בעלי החיים והמיקרו-אורגניזמים, וכן כלל גורמי הסביבה, במרחב פיזי מסוים. במונח "מערכת אקולוגית" נכללים המרכיבים הביוטיים (החיים) והא-ביוטיים (הדוממים) בשטח נתון, וכן יחסי הגומלין ומערך הקשרים ביניהם. בין מרכיבי המערכת יש אינטראקציות מורכבות הכוללות זרימת אנרגיה, מיחזור חומרים, יחסי טריפה ותחרות בין אורגניזמים. מערכות אקולוגיות לדוגמה הן יער גשם, חורש, שונית אלמוגים, אגם, ערבה ואפילו מדבר.

ניתן למנות כמה סוגים של שירותי מערכת אקולוגית:

• שירותי אספקה, תוצרים חומריים הנלקחים ממערכות אקולוגיות ונצרכים ישירות על ידי בני אדם. משרותי האספקה ישנן תועלות רבות, כמו מזון, מים, עץ לבנייה ולהסקה ועוד.
• שירותי ויסות הם תהליכים במערכת האקולוגית התורמים לויסות תנאי הסביבה הביוטית והא-ביוטית עבור האדם. שירותי ויסות כוללים בקרת אקלים, מניעת שיטפונות, מניעת סחף קרקע, האבקה, הדברת מזיקים ומחלות ועוד.
• שירותי תרבות הם רכיבים ותהליכים במערכת האקולוגית המעשירים את חייהם של בני אדם בדרכים לא חומריות. תועלות משירותי תרבות יכולות להיות פיזיות, כמו נופש ותיירות, אינטלקטואליות, כמו חינוך ומחקר מדעי, או סמליות, כמו אמנות ודת.

שירותי מערכות אקולוגיות זכו בשנים האחרונות לעליה בתשומת הלב המופנית אליהם מצד מדענים ומקבלי החלטות העוסקים בניהול השטחים הפתוחים. עליה זו נוצרה בעקבות מודעות גוברת לתלות של מערכות חברתיות במערכות אקולוגיות ולהשפעות הגומלין ביניהן. גם בישראל המודעות לנושא עולה, ובעקבות כך החליטה מנהלת המארג לפתח ולבצע תכנית לאומית להערכת מערכות אקולוגיות, הנקראת "מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – הערכה לאומית". 

מטרת הגישה של הערכת שירותי מערכות אקולוגיות היא לאמוד את התועלת שבני אדם מפיקים משירותים מהסביבה, ולייחס להם ערך מדיד. על ידי כך ניתן לבטא בשפה מקובלת את חשיבותן של מערכות אקולוגיות מתפקדות ובריאות ושל המגוון הביולוגי בהן.

על ידי כימות שירותים אלה, ניתן לקדם תקשורת אפקטיבית עם מנהלים, מקבלי החלטות והציבור הרחב בדבר הערך של מערכות אקולוגיות, ערך שהוא חברתי, בריאותי וכלכלי לא פחות משהוא אקולוגי. בין מגוון ביולוגי, תהליכים אקולוגיים, שירותים לאדם, ערכם ותרומתם לרווחתנו יש קשרים מורכבים. הבהרתם בשפה נגישה מאפשרת להציג למקבלי החלטות תמונה שלמה יותר ומבוססת-מדע של השלכות של החלטות בתחום התכנון והפיתוח.

הסתכלות שונה זו על סוגיות סביבתיות לא באה ממקום של "או שהטבע מפסיד או שהאדם מפסיד".  זו דרך אחרת, שמטרתה למצוא פתרונות מאוזנים יותר בהם אין "מפסיד" או "מנצח". בגישה זו, האדם ממשיך לקבל את מלוא התועלות בהן הוא תלוי לקיומו ורווחתו מסביבה בריאה וטבע מתפקד. הסתכלות זו נובעת מההבנה שאנחנו תלויים בסביבה שלנו, וההחלטות שאנחנו מקבלים יכולות להשפיע לרעה (או לטובה) לא רק על מינים אחרים אלא גם על היכולת של מערכות אלה להמשיך ולתמוך בחברה האנושית.

המסגרת הרעיונית של הפרויקט

האיור מתמצת את הרציונל של הפרויקט בתמונה אחת, בה נראים הקשרים בין המערכת האקולוגית והמערכת החברתית, כאשר שירותי מערכות אקולוגיות והתועלות מהם מהווים חוליה המקשרת בין הסביבה לחברה.

האיור הבא פרט את רשימת השירותים והתועלות המסופקים לחברה על ידי מערכות אקולוגיות בישראל הנכללות בפרויקט, ומגדיר את התהליכים האקולוגיים התומכים שמתקיימים בכל אחת מהן ומאפשרים אספקת שירותים מסוגים שונים.

מפת המערכות האקולוגיות

לצורך הפרויקט, ישראל חולקה לשש קבוצות של מערכות אקולוגיות: ימיות, מדבריות, חקלאיות, עירוניות, מערכות אקולוגיות בחבל הים תיכוני ומערכות אקולוגיות של מקווי מים פנים ארציים. לכל קבוצה כזו הוקדש פרק בדו"ח.

הפוסט פרויקט מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – הערכה לאומית הופיע לראשונה ב-המארג.