הממצאים העיקריים
- בישראל 98 מיני יונקים, מהם 61 מינים (62%) בסכנת הכחדה.
- מתוך כלל המינים שנצפו במסגרת הניטור, נערכו ניתוחים על עשרה מיני יונקים בינוניים וגדולים, ומהם שפע הפרטים של שישה נמצא במגמת עלייה – ארנבת השדה (ברמה הארצית), דורבן הודי (ביחידות הניטור הים תיכוניות) וזאב אפור, תן זהוב, שועל מצוי וצבי הנגב (ביחידות הניטור המדבריות).
- מרבית המינים שנצפתה בהם עלייה הם מלווי אדם, המנצלים היטב זמינות של משאבים שמקורם באדם, כמו מים, מזון ומחסה. אוכלוסיות המינים האלה משגשגות ככל שזמינות המשאבים עולה.
- העלייה בשפע הפרטים של כלביים בחבל המדברי נובעת מעלייה בזמינות מזון שמקורו בפסולת ובחקלאות, ומושפעת מדינמיקה של דחיקה תחרותית המתקיימת בין המינים האלה: באזורים שיש בהם נוכחות מוגברת של זאבים – ישנם מעט תנים, ובנוכחות מוגברת של תנים – נדחקים השועלים.
- מנתוני הספירות עולה כי בטווח 20 השנים האחרונות ישנה מגמת עלייה בשפע הפרטים של הפרסתנים צבי ישראלי, צבי הנגב, צבי שיטים ויעל נובי. מגמה משותפת זו נובעת ממאמצי הגנה משמעותיים על המינים ובית גידולם, ובייחוד על צבי השיטים שעמד על סף הכחדה. מנגד, סקרי נוכחות מצביעים על צמצום אזור התפוצה של הלוטרה בישראל ב-20 השנים האחרונות.
- בישראל מוכרים שני מיני יונקים פולשים.
- גורמי האיום המרכזיים על היונקים בישראל הם אובדן בתי גידול, קיטוע ודריסות.
