שער ב – מישורי הלס בצפון הנגב

הממצאים העיקריים

• מיני העופות האופייניים לבתה, אשר מוגדרים גם כמינים בסכנת הכחדה, נצפו כמעט רק בשטחי הלס הטבעי.
• עלייה של 106% בשפע הפרטים של  מיינה מצויה, מין פולש, בשמונה שנים (2012–2020).
• ירידה של 70% בשפע הפרטים של תור צווארון בשמונה שנים (2012–2020).
• ירידה של 48% בשפע הפרטים של הזוחלים בשש שנים (2014–2020).

שימושי הקרקע

לס טבעי: שטחים אלה מאפיינים את הנגב הצפוני. כיום הם אינם נתונים כמעט להשפעת אדם, למעט רעיית צאן אקסטנסיבית. השטחים הללו מייצגים את המצב ה"טבעי" אחרי אלפי שנות פעילות אדם מסורתית שאופיינה ברעייה, בקישוש צומח מעוצה ובחריש רדוד. חלקו היחסי של הלס הטבעי ביחידה קטן יחסית.

קציר נגר: שטחי לס בצפון הנגב שהקרן הקימת לישראל הקימה בהם בעשורים האחרונים מערכות לוויסות ולאצירה של מי נגר על גבי מדרונות ובערוצי נחלים. במדרונות הוקמו סוללות עפר בניצב לכיוון הערוץ (שׁיח'ים), בוצע חריש, ניטעו עצים, ובערוצים הוקמו לימָנים באמצעות סוללות עפר
ונטיעות. במרבית האתרים ניטעו מיני עצי שיטים זרים, איקליפטוסים ועצי ינבוט זרים, שחלק מהם הפכו לפולשים.

חקלאות מסורתית: שטחי החקלאות במערך הניטור הם שטחי חקלאות בעל אקסטנסיביים, המאפיינים את חקלאות הפזורה הבדואית. חקלאות זו מתבססת על חריש רדוד ועל זריעת גידולים עונתיים תלויי גשם, בעיקר שעורה. בשדות אלה מתקיימת חברת צומח ייחודית.