המגוון הביולוגי הוא כלל צורות החיים המצויות על פני כדור הארץ. קיומם של כל היצורים החיים, כולל האדם, תלוי בתפקודן התקין ובר-הקיימא של הסביבה הטבעית ושל המערכות האקולוגיות שהם חיים בהן. תהליכים רבים, ובראשם התדרדרות ואובדן של בתי גידול לטובת פיתוח, כמו גם חדירה של מינים פולשים, שינוי האקלים, זיהום (כימי, אור ורעש) ועוד, גורמים לירידה בתפוצה ובשכיחות של מינים רבים. בישראל, מהמדינות הצפופות בעולם, הפיתוח המואץ מוביל לצמצום השטחים הפתוחים ולהתדרדרות באיכות השטחים הטבעיים, ועקב כך לפגיעה ישירה ועקיפה במגוון הביולוגי המקומי. לשם שמירה וניהול של מערכות טבעיות מתפקדות נדרשים מעקב ותיעוד רצוף של השינויים האקולוגיים המתרחשים לאורך זמן. זהו ניטור אקולוגי – מעקב ארוך טווח אחרי מצב המערכות האקולוגיות והמינים המצויים בהן באמצעות אינדיקטורים המסייעים לזיהוי יעיל של השינויים.

המארג מוביל את תוכנית הניטור הלאומית למגוון ביולוגי במטרה לזהות שינויים משמעותיים במגוון הביולוגי בישראל – ומתוך כך להבין את מצבן של המערכות האקולוגיות השונות בארץ ואת השפעת האדם עליהן. מאז שנת 2012 משתתפים בתוכנית צוותי מחקר הסוקרים את מגוון הצומח ובעלי החיים ביחידות אקולוגיות שונות בישראל. באמצעות הנתונים שנאספים המארג בוחן את ההשפעה של תהליכים ואיומים שונים על המגוון הביולוגי ועל תפקוד המערכות האקולוגיות. 

כיצד מתבצע הניטור?

תוכנית הניטור מתייחסת לתשע יחידות אקולוגיות שונות בישראל: חורש ים תיכוני, בתות בני שיח ובתות עשבוניות, חולות מישור החוף, ספר המדבר, הר הנגב, הדרום הצחיח, יער מחטני נטוע, מישורי הלס בצפון הנגב וחולות מערב הנגב. עבור כל אחת מהיחידות הגדיר צוות מומחים את התהליכים והאיומים המשמעותיים ביותר הפועלים בה. תהליכים אלו מנוטרים, ככל האפשר, באמצעות מעקב אחר קבוצת סמנים ביולוגיים, שהעיקריים בהם הם צמחים, יונקים, עופות, פרוקי רגליים וזוחלים. הצומח מנוטר באמצעות בוטנאים מיומנים, רחפנים ולוויינים. פרוקי הרגליים, הזוחלים והעופות מנוטרים בסקרי שטח על-ידי מומחים, וניטור היונקים מתבצע באמצעות מצלמות תנועה הממוקמות בחלקות נבחרות. רוב חלקות הניטור מצויות במרחקים שונים מיישובים ומשטחי חקלאות, וכך נבחנת לאורך זמן השפעת ההפרעות האנושיות על מדדים אקולוגיים שונים בהשוואה לחלקות ביקורת מרוחקות.

ממצאי תוכנית הניטור מפורסמים מידי שנה בדו"ח מקיף אודות מצב הטבע בישראל, וזאת במטרה לספק למקבלי ההחלטות בנוגע לשטחים הפתוחים בישראל תמונת מצב עדכנית ומהימנה של מצב הטבע בישראל. בכל דוח ניתן דגש על היבטים מסוימים שזוכים להתייחסות מעמיקה.

ממצאים עיקריים 

ד"ר רון חן, האקולוג הכמותי של המארג, מספר על ניטור הצומח: "לניטור הצומח המעוצה חשיבות רבה, היות שאופיו מכתיב את הרכב המגוון הביולוגי של בעלי החיים ושל הצומח העשבוני בבית הגידול. "

ממצאי תוכנית הניטור מעידים על השפעות שונות של יישובים ושטחי חקלאות על מגוון היונקים והעופות, ורון מרחיב: "עקבנו באמצעות מצלמות שביל אחרי יונקים סמוך ליישובים והרחק מהם, וראינו שמינים שונים מתאפיינים בדפוסי פעילות שונים. חלק מהמינים מעדיפים את הקִרבה לבני האדם, וככל הנראה יש תרומה משמעותית של פעילות אנושית להתפשטות ולהתחזקות של מינים ים תיכוניים במדבר (דוגמת תן זהוב ושועל מצוי). לעומתם, מינים אחרים (כגון צבי ישראלי וצבוע מפוספס) נצפים בעיקר הרחק מיישובים. המשך מגמת הצמצום של השטחים הטבעיים הרחוקים מיישובים מקטינה את השטח המועדף על ידי מינים אלה".

גם בניטור העופות נמצאה השפעה ליישובי האדם: "באתרי הניטור המדבריים ראינו שישנו הבדל משמעותי בין האתרים הסמוכים ליישובים והאתרים המרוחקים מהם. באתרים הסמוכים נמצאו מינים מלווי אדם, ואילו באתרים המרוחקים נצפו מינים שונים המעדיפים סביבה מדברית נטולת השפעה אנושית. לעומת זאת, באזור הים תיכוני ההבדלים בין אתרים שקרובים לסביבה האנושית ואתרים שרחוקים ממנה היו משמעותיים פחות".

לסיכום, מוסיף רון: "לפעילות האנושית במרחב יש השפעה על השינוי בנוף הצומח ועל מגוון המינים. המשך תוכנית הניטור בשנים הבאות יעמיק וירחיב את הבנתנו לגבי התהליכים שעוברות המערכות האקולוגיות בישראל, והיא תשמש כלי משמעותי להתמודדות עם אתגרי העתיד בשמירה על המגוון הביולוגי בישראל". ממצאי תוכנית הניטור מוצגים גם בדו"חות מצב הטבע של המארג.

הפוסט תוכנית הניטור הלאומית הופיע לראשונה ב-המארג.

באירוע הזיהום בנחל אשלים שטפו דרך הנחל מאות אלפי מטרים מעוקבים של שפכים חומציים, שמקורם בבריכת אגירה של חברת כי"ל רותם, ושהכילו גבס, זרחן, פלואור ומתכות כבדות שונות. האירוע גרם לתמותת בעלי חיים וצמחים רבים ולזיהום קרקע וגבים קיצוני, ויצר הד ציבורי נרחב בישראל. נחל אשלים, העשיר בחי וצומח, מצוי בלב שמורת מדבר יהודה ונחשב למסלול טיול פופולרי בקרב מטיילים. עוצמתו וחריגותו של אירוע הזיהום הובילו את רשות הטבע והגנים להקמת תוכנית ניטור רב-שנתית בהובלת המארג. אירוע הזיהום הוא ייחודי מסוגו בעולם, ולא מוכר בספרות מקרה דומה של זיהום נחל מדברי בנפחים כה גבוהים של חומצה.

תוכנית הניטור בנחל אשלים הוקמה במטרה לעקוב אחר השפעת הזיהום על המערכות האקולוגיות בנחל. לשם כך נרתמו צוותי מחקר מתחומים רבים, סך הכול 15 קבוצות מחקר שונות משבעה מוסדות מחקר השותפות לתוכנית הניטור. התוכנית פועלת משנת 2018.

ממצאי הניטור

רכז התוכנית במארג, מתאר את הממצאים המרכזיים: "תוצאות הניטור מדגימות כי קיימת פגיעה רחבת היקף ומתמשכת במערכת האקולוגית של נחל אשלים. פגיעה זו ניכרת במרכיבי המערכת הא-ביוטית והביוטית, וברמות טרופיות שונות במערכת – יצרנים, צרכנים וטורפים. הפגיעה באזור המצוי במעלה הנחל, באזור החולי, נמצאה כמשמעותית ביותר. באזור זה ניתן למצוא ריכוזים גבוהים של המזהמים בקרקע. כמו כן, ישנה הצטברות של מתכות כבדות ברקמות צמחים ובעלי חיים שמקורן באירוע הזיהום". 

מאידך גיסא, מרחיב רכז התוכנית – "מרכיבים מסוימים של הנחל מראים סימני התאוששות, בין השאר בזכות מספר חריג ורב של אירועי גשם ושיטפונות חזקים שהשפיעו על גֵבי המים הרבים המצויים באזור המצוקי של הנחל". כך, חברת חסרי החוליות המאכלסות את גבי המים השתקמה בהדרגתיות. שלוש שנים לאחר הזיהום נמצאו במי הגבים סרטנים ירודים, לאחר שנעדרו כליל בסקרי השנים שלפני כן. לעומת זאת, אירועי הגשם כמעט לא השפיעו על האזור החולי והטרסות שבשולי הנחל, שנפגעו מהזיהום ומכילים ריכוז גבוה של מזהמים גם שלוש שנים לאחר האסון. נמצא שהזיהום השפיע בצורה חמורה על קרומי הקרקע ועל אוכלוסיות חיידקים, ובפרט גרם להיעדרות קבוצת החיידקים המספקים מקורות חנקן לצמחים.

תוצאה משמעותית המעידה על השפעת הזיהום היא הפגיעה בצומח של נחל אשלים – באסון עצמו מתו כמעט מחצית מהשיחים. בניטור של השנים אחרי הסקר נמצא שבנק הזרעים בקרקע וכן עושר מיני הצומח בנחל נמוכים יחסית לממצאים מנחלי הביקורת, אך הנחל משתקם לאיטו. 

גם תוצאות ניטור פרוקי הרגליים מוסיפות מרכיב חשוב להבנת אופן השפעת הזיהום בנחל – נמלים אוכלות זרעים נעדרו באופן כמעט מוחלט מהאזור החולי, דבר המעיד על פגיעה בבנק הזרעים של הצומח. באזור הסחף, במורד הנחל, נצפתה בשנה שלאחר האסון כמות רבה של חרקים מוצצי מוהל צמחים, המוכרים כמזיקים לצמחים, אך כבר בשנה לאחר מכן חלה ירידה לכמות הרגילה בהשוואה לאתרי הביקורת. זו עדות נוספת למצב העקה של הצמחים בעקבות הזיהום ולתהליך שיקום באזור הסחף, בהשוואה לאזור החולי.

ומה התוכניות לעתיד? 

תוכנית הניטור מתמקדת כעת באפיון ובהבנה של תהליכי הצטברות המזהמים במארג המזון, ובוחנת אם צפויה פגיעה בכשירות אוכלוסיות בטווח הארוך. המשך הניטור והמחקר בתוכנית של נחל אשלים בשנים הבאות יקדם הבנה מעמיקה יותר של הפגיעה במערכת האקולוגית ויוביל לקבלת החלטות מושכלת בכל הנוגע לשיקום הנחל.

הפוסט תוכנית ניטור נחל אשלים הופיע לראשונה ב-המארג.

רכז תוכניות הניטור במארג, מתאר את התוכנית ואת ממצאיה: "אירוע הזיהום הנוכחי אינו הראשון שידעה שמורת עברונה. אירוע זיהום משנת 1975 שהתרחש בחלק אחר בשמורה, שימש בסיס להשוואה ולבחינת השפעת זיהום נפט אחרי עשרות שנים. כמו כן, השווינו את אזורי הזיהום לאתר ביקורת סמוך שלא חווה זיהום נפט. ניטור הזיהום והשפעותיו האקולוגיות בשמורת עברונה הוא ייחודי מסוגו בעולם. לא מצאנו תיעוד מחקרי למקרים דומים של זיהום מערכת אקולוגית מדברית בנפט גולמי בסדר גודל שכזה. לתוכנית הניטור שלנו היו שתי מטרות: לאפיין את הזיהום וללמוד את תגובת המערכת האקולוגית אליו. מבחינה פיזיקלית – זיהום הנפט גרם להיווצרות שכבה הידרופובית בשכבת הקרקע העליונה, המונעת חדירת מים לקרקע. חמש שנים לאחר הזיהום ריכוז המזהמים נותר גבוה, והסתבר שגם באזור שזוהם ב-1975 עדיין נמצאת כמות גבוהה של מזהמים בקרקע". 

השפעת שכבת הנפט בקרקע על המערכת האקולוגית נבחנה בפעם הראשונה על עצי השיטה, מין המפתח למגוון הביולוגי בשמורה. על השפעה זו מספר רכז תוכנית הניטור: "לא נמצאה פגיעה בשיטים הבוגרות בשמורה, ככל הנראה מכיוון שהזיהום לא חדר לעומק שמערכת השורשים שלהם מצויה בו, אולם נמצאה פגיעה משמעותית בנביטת זרעים ובהתפתחות נבטים. שכבת הזיהום לא מאפשרת לנבטי שיטים לשרוד, ולמעשה מגבילה את יכולת ההתחדשות הטבעית של האוכלוסייה. גם באתר הזיהום הישן מ-1975 ראינו את השפעת הזיהום על יכולת הגיוס של פרטים צעירים לאוכלוסיית השיטים. אין כמעט עצים שנבטו משנת 1975 ואילך באזור זה, וכנראה שישנה השפעה דומה על נביטת מיני צמחים נוספים.

הזיהום השפיע גם על חברות פרוקי הרגליים – מצאנו ירידה בשפע מיני עקרבים ועכבישים בוני מחילות, צרעות פרזיטואידיות וקבוצות חרקים החיים על השיטים. מצאנו השפעה שלילית של אירוע הזיהום גם על עטלפי חרקים, ששטח הזיהום כנראה דל במזון עבורם. רמת פעילות העטלפים השתקמה בשנים לאחר הזיהום, אולם עושר מיני העטלפים נמצא נמוך.

ניסיונות הטיפול בזיהום שנבדקו עד כה – קִלטוּר הקרקע וטיפול ביולוגי באמצעות חיידקים מפרקי נפט – לא נתנו תוצאות משביעות רצון, ובימים אלו נבחנות אפשרויות נוספות לטיפול ולשיקום של השמורה ולהמשך תוכנית ניטור. להערכת רכז התוכנית: "השפעת הזיהום על המערכת האקולוגית בשמורת עברונה עשויה ללוות אותנו עוד שנים רבות. החשש העיקרי הוא שלטווח הארוך, וללא שיקום נרחב של הקרקע המזוהמת, אוכלוסיית עצי השיטה תדעך בתוך מספר עשורים ללא התחדשות טבעית של האוכלוסייה על ידי נביטת עצים חדשים. פגיעה באוכלוסייה תוביל לשינוי דרסטי במערכת האקולוגית ולפגיעה אנושה בשאר רכיביה בשמורה. תפקידנו בשלב זה הוא למצוא את הפתרון היעיל עבור סילוק הזיהום ולסייע בתהליך שיקום המערכת האקולוגית של שמורת עברונה".

הפוסט תוכנית ניטור שמורת עברונה הופיע לראשונה ב-המארג.

מדד המגוון הביולוגי מתפרסם כחלק ממדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המדד פותח וחושב על ידי תוכנית המארג ומסתמך על נתוני תוכנית הניטור הלאומית היבשתית ועל נתוני תכסית אשר נאספים ומפורסמים במסגרת דוח מצב הטבע של תוכנית המארג. המדד כולל התייחסות לגודל השטחים הטבעיים, לרציפותם ולמצב המינים החיים בהם. את המדד מעדכן המארג אחת לשנתיים והוא מחושב ביחס לערך ייחוס משנת 2014-2013.

לצורך חישוב מדד המגוון הביולוגי, הפקת לקחים וקידום הנושא, מתקיים שיתוף פעולה בין שלושה גורמי מפתח מאז שנת 2015: המארג – התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, המשרד להגנת הסביבה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בכך הצטרפה ישראל למדינות המובילות ב-OECD, שבהן מתקיימת מדידה עקבית של מצב המערכות האקולוגיות כמדד חשוב לאיכות החיים של התושבים.

על פי מה מחושב המדד?

המדד בוחן את מצב קצב אובדן השטחים הטבעיים בישראל, את רציפותם ואת מצב המינים המאופיין על ידי שינוי בשיעור המינים בסכנת הכחדה והמינים האנדמיים (הייחודיים לישראל) ובשיעור המינים הפולשים ומלווי האדם. 

המדד משווה בין המצב הנתון בכל שנה למצב הייחוס, שחושב על בסיס נתונים מהשנים 2015-2013 וכולל השוואה של כמה גורמים:

• גודל השטח הטבעי – המדידה בודקת את גריעת השטח הטבעי, כלומר בכמה קטן השטח הטבעי באחוזים. החשיבות של גורם זה היא ברורה; ככל שהשטח הטבעי קטן, כך מצטמצם שטח המחיה של מינים שונים. צמצום השטח מביא לתחרות גדולה על משאבים, להקטנת מספר הפרטים של המינים הקיימים, ואף יכול להוביל להכחדת מינים.
• רציפות השטחים הטבעיים – נמדדת על ידי מידת הקיטוע של שטחים טבעיים ומידת חשיפתם לפיתוח אנושי.או, במילים אחרות: המידה שבה התיישבות ותשתיות של האדם קוטעות ומפריעות לרצף של שטחים טבעיים. לרציפות השטח הטבעי חשיבות רבה, מכיוון שקיטוע הרצף פירושו למעשה הקטנת שטח המחיה. הקיטוע יכול למנוע מציאת בני זוג, להקשות על איתור מזון ועוד. למשל, רוב בעלי החיים לא יוכלו לחצות כביש בינעירוני כדי לעבור מאזור אחד למשנהו.
• מצב המינים – המדד בוחן את השינויים במספר המינים (צמחים ובעלי חיים) הנמצאים בסכנת הכחדה, המינים האנדמיים (הייחודיים לישראל), מינים פולשים/מתפרצים ומינים מלווי האדם. מינים פולשים הם מינים שלא חיו קודם לכן באזור, אך הגיעו אליו בהשפעת האדם, והצליחו להתבסס ולהתרבות בו, לרוב על חשבון מינים מקומיים, כמו המיינה ההודית והשיטה הכחלחלה. מין אחר מוכר הוא הדררה, תוכי שיובא לארץ כחיית מחמד, השתחרר מהשבי ומשגשג כבר עשרות שנים בטבע הישראלי. מינים מתפרצים הם מינים שחיו באזור גם קודם, אך פעולות האדם הביא לעלייה במספרם, כמו למשל העורב האפור וחזיר הבר, שניזונים מאשפה של בני האדם ומספריהם הולכים ועולים.

על סמך נתונים אלו מחושב המדד ומתקבל מספר. אם המספר גדול מ-1 סימן שחל שיפור, אך אם המספר קטן מ-1, סימן שחלה הרעה במצב הטבע.

מה המדד אומר על מצב הטבע שלנו?

לצערנו, מדד המגוון הביולוגי האחרון שחושב על ידי המארג עומד על 0.95, כלומר מצב הטבע ביחס לתקופת הבסיס (2013) מתדרדר, וזאת בהמשך להרעה במצב שנמדדה גם כשנתיים קודם לכן. ההרעה במצב מתבטאת בגריעה של 111.1 קמ"ר מהשטח הטבעי בין השנים 2015 ו-2021 לטובת פיתוח ובירידה ברציפות השטחים הטבעיים.

ד"ר רון חן, אקולוג במארג ורכז מדד המגוון הביולוגי, מסביר: "הנסיגה במדד המגוון הביולוגי היא עקבית לאורך השנים וניכרת על פני כל האזורים בישראל, ובעיקר באזורי חולות מישור החוף והחורש הים תיכוני. ההרעה נובעת בעיקר מהתמעטות השטחים הטבעיים ומהתדרדרות ברציפותם עקב קיטוע הנגרם מבינוי. תופעות אלה פוגעות בכושרן של אוכלוסיות בעלי חיים וצמחים לשרוד ולהתמודד עם אירועי קיצון, והן חשופות לפגיעה עד כדי הכחדה".

הפוסט מדד המגוון הביולוגי הופיע לראשונה ב-המארג.

הפוסט מיפוי משארי שדה ושוליים חקלאיים הופיע לראשונה ב-המארג.

בישראל, בגלל השטח הקטן יחסית ולחצי הפיתוח הגדולים, לאימוץ גישת השמ"א יש פוטנציאל בתרומה לשמירה על המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים. לשם מטרה זו וביוזמת המשרד להגנת הסביבה הוביל המארג, בשיתוף גופי שמירת הטבע ואנשי מחקר רבים, פרויקט בשם "מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – ההערכה הלאומית". הפרויקט מנתח ומעריך באופן מקיף את תועלות המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי לאדם ולחברה בישראל. את הפרויקט הובילו פרופ' אוריאל ספריאל ופרופ' ערן פייטלסון, ד"ר אלון לוטן, ד"ר עמנואל כהן-שחם ושירה גרוסברד.

שירה גרוסברד, עורכת הדו"חות המסכמים את ממצאי הפרויקט, מתארת את תהליך העבודה השאפתני: "במסגרת העבודה השתתפו יותר מ-200 מומחים, אנשי מקצוע וסוקרים, שניתחו והעריכו את הידע המדעי העדכני על התועלות שהמערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי בהן מספקים לתושבי ישראל. הארץ חולקה לשש מערכות אקולוגיות, והוגדרו השירותים העיקריים שכל מערכת מספקת. סקרנו מהן תועלות השירות, מה ממדי הפקתן ותרומתן הבריאותית, הכלכלית והחברתית, ומיהו המגזר בחברה הישראלית שנהנה מכל אחת מהן. נוסף על כך, ניתחנו את המגמות בעשורים האחרונים ואיתרנו את הגורמים לשינויים, בחנו את תגובות החברה והממשל לשינויים באספקת השירותים, ולבסוף הצגנו תובנות והמלצות ליישום הגישה בישראל".

בדו"ח מבט-העל של הפרויקט מוצגים ממצאיו המשמעותיים: לרוב שירותי המערכת בישראל אין כל תחליף, והמגוון הביולוגי הייחודי והעשיר של ישראל הוא הבסיס לאספקתם. מצב המגוון הביולוגי בישראל מתדרדר בשל פעילות האדם, כדוגמת שינויים בשימושי קרקע והתמרת שטחים טבעיים לשטחים בנויים. גורמים אלו מאיימים על המשך אספקת שירותי המערכת לתושבי מדינת ישראל ולדורות הבאים.

"אחת ממטרות הפרויקט", מסביר פרופ' אוריאל ספריאל, "הייתה להציג את המשמעות והעלות המלאה של הפיתוח על חשבון השטח הפתוח והמגוון הביולוגי. העלות לעומת התועלת של פרויקט בנייה לא מתמצית בעלויות החומרים והפיתוח, אלא גם במחיר הפסד תועלות השירותים שסופקו באמצעות המגוון הביולוגי של השטח הפתוח שאבד. שירותי הוויסות, למשל, אינם מוכרים כמעט לציבור ולמקבלי ההחלטות, ובפרויקט זה אנחנו מדגישים את חשיבותם הקיומית. לצערנו, שירותי הוויסות בישראל נמצאים במגמת ירידה – האבקת גידולים, ויסות מחלות ומזיקים, ויסות אסונות טבע ואירועי קיצון וויסות איכות המים, כל השירותים הללו פוחתים עקב ההתדרדרות במצב המגוון הביולוגי".     

דו"ח מבט-העל של הפרויקט מציג תובנות והמלצות ליישום הגישה ברמת החקיקה, התכנון והאכיפה. סקירת הדו"ח מעלה מספר תובנות מדאיגות: אומנם ישנה בישראל חקיקה שמטרתה להגן על המערכות האקולוגיות, אך היא אינה מטפלת בצורה מספקת בגורמי האיום על מערכות אלו. עם זאת, ישנו פוטנציאל לשימור שירותי המערכת האקולוגית בישראל באמצעות תכנון סביבתי, היות שמרבית המקרקעין מצויים בבעלות המדינה. לסיכום, ממצאי הדו"ח מהווים בסיס ידע חשוב וכלי ראשון מסוגו למנהלים ולמעצבי מדיניות להטמיע את ערכם של שירותי המערכת האקולוגית ושל המגוון הביולוגי המעורב באספקתם, בתהליכי קבלת החלטות בתחומי התכנון, הניהול והממשק של השטחים הפתוחים בישראל.

מהם שירותי המערכת האקולוגית?

מערכת אקולוגית היא כלל הצמחים, בעלי החיים והמיקרו-אורגניזמים, וכן כלל גורמי הסביבה, במרחב פיזי מסוים. במונח "מערכת אקולוגית" נכללים המרכיבים הביוטיים (החיים) והא-ביוטיים (הדוממים) בשטח נתון, וכן יחסי הגומלין ומערך הקשרים ביניהם. בין מרכיבי המערכת יש אינטראקציות מורכבות הכוללות זרימת אנרגיה, מיחזור חומרים, יחסי טריפה ותחרות בין אורגניזמים. מערכות אקולוגיות לדוגמה הן יער גשם, חורש, שונית אלמוגים, אגם, ערבה ואפילו מדבר.

ניתן למנות כמה סוגים של שירותי מערכת אקולוגית:

• שירותי אספקה, תוצרים חומריים הנלקחים ממערכות אקולוגיות ונצרכים ישירות על ידי בני אדם. משרותי האספקה ישנן תועלות רבות, כמו מזון, מים, עץ לבנייה ולהסקה ועוד.
• שירותי ויסות הם תהליכים במערכת האקולוגית התורמים לויסות תנאי הסביבה הביוטית והא-ביוטית עבור האדם. שירותי ויסות כוללים בקרת אקלים, מניעת שיטפונות, מניעת סחף קרקע, האבקה, הדברת מזיקים ומחלות ועוד.
• שירותי תרבות הם רכיבים ותהליכים במערכת האקולוגית המעשירים את חייהם של בני אדם בדרכים לא חומריות. תועלות משירותי תרבות יכולות להיות פיזיות, כמו נופש ותיירות, אינטלקטואליות, כמו חינוך ומחקר מדעי, או סמליות, כמו אמנות ודת.

שירותי מערכות אקולוגיות זכו בשנים האחרונות לעליה בתשומת הלב המופנית אליהם מצד מדענים ומקבלי החלטות העוסקים בניהול השטחים הפתוחים. עליה זו נוצרה בעקבות מודעות גוברת לתלות של מערכות חברתיות במערכות אקולוגיות ולהשפעות הגומלין ביניהן. גם בישראל המודעות לנושא עולה, ובעקבות כך החליטה מנהלת המארג לפתח ולבצע תכנית לאומית להערכת מערכות אקולוגיות, הנקראת "מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – הערכה לאומית". 

מטרת הגישה של הערכת שירותי מערכות אקולוגיות היא לאמוד את התועלת שבני אדם מפיקים משירותים מהסביבה, ולייחס להם ערך מדיד. על ידי כך ניתן לבטא בשפה מקובלת את חשיבותן של מערכות אקולוגיות מתפקדות ובריאות ושל המגוון הביולוגי בהן.

על ידי כימות שירותים אלה, ניתן לקדם תקשורת אפקטיבית עם מנהלים, מקבלי החלטות והציבור הרחב בדבר הערך של מערכות אקולוגיות, ערך שהוא חברתי, בריאותי וכלכלי לא פחות משהוא אקולוגי. בין מגוון ביולוגי, תהליכים אקולוגיים, שירותים לאדם, ערכם ותרומתם לרווחתנו יש קשרים מורכבים. הבהרתם בשפה נגישה מאפשרת להציג למקבלי החלטות תמונה שלמה יותר ומבוססת-מדע של השלכות של החלטות בתחום התכנון והפיתוח.

הסתכלות שונה זו על סוגיות סביבתיות לא באה ממקום של "או שהטבע מפסיד או שהאדם מפסיד".  זו דרך אחרת, שמטרתה למצוא פתרונות מאוזנים יותר בהם אין "מפסיד" או "מנצח". בגישה זו, האדם ממשיך לקבל את מלוא התועלות בהן הוא תלוי לקיומו ורווחתו מסביבה בריאה וטבע מתפקד. הסתכלות זו נובעת מההבנה שאנחנו תלויים בסביבה שלנו, וההחלטות שאנחנו מקבלים יכולות להשפיע לרעה (או לטובה) לא רק על מינים אחרים אלא גם על היכולת של מערכות אלה להמשיך ולתמוך בחברה האנושית.

המסגרת הרעיונית של הפרויקט

האיור מתמצת את הרציונל של הפרויקט בתמונה אחת, בה נראים הקשרים בין המערכת האקולוגית והמערכת החברתית, כאשר שירותי מערכות אקולוגיות והתועלות מהם מהווים חוליה המקשרת בין הסביבה לחברה.

האיור הבא פרט את רשימת השירותים והתועלות המסופקים לחברה על ידי מערכות אקולוגיות בישראל הנכללות בפרויקט, ומגדיר את התהליכים האקולוגיים התומכים שמתקיימים בכל אחת מהן ומאפשרים אספקת שירותים מסוגים שונים.

מפת המערכות האקולוגיות

לצורך הפרויקט, ישראל חולקה לשש קבוצות של מערכות אקולוגיות: ימיות, מדבריות, חקלאיות, עירוניות, מערכות אקולוגיות בחבל הים תיכוני ומערכות אקולוגיות של מקווי מים פנים ארציים. לכל קבוצה כזו הוקדש פרק בדו"ח.

הפוסט פרויקט מערכות אקולוגיות ורווחת האדם – הערכה לאומית הופיע לראשונה ב-המארג.